נהגים ונהגות, זה המקום שממנו תוכלו לשנות.
העבירו הלאה את הסיפורים, ותנו את הסיכוי לשיפור ולשינויים.
בהצלחה.
מייל לשליחת סיפורים למערכת: [email protected]
הסיפור של אורלי שחר:
יום חמישי. קו 947 של אג"ד. תחנת חוף הכרמל.
שניות לפני נעילת הדלתות וצאת האוטובוס לירושלים, עולה לאוטובוס אדם, שהליכתו, כמו טון דיבורו,מעידים על חוסר יציבות שהיא.
הוא מתיישב בכסא הראשון, זה שאל מול הנהג, ולא אומר מילה.
הנהג נועל את הדלתות ויוצא לדרכו. באוטובוס ישובים 50 נוסעים.
דקות ספורות אח"כ, עם עלייתו של האוטובוס על כביש החוף,
האיש מתחיל "לשדר" אי נוחות, זז ללא מנוחה במושבו, ואז מרים את קולו,מקלל ומגדף ככל העולה על רוחו.
לבקשתו של הנהג, כי יעבור לאחור, וזאת כדי שיוכל לעשות מלאכתו נאמנה ולנהוג בריכוז ובבטחה, מגיב האיש בזלזול , תוך שהוא ממשיך בתזוזותיו, בגידופיו ובצעקותיו.
חיילים, אשר ישבו בחלקו השני של האוטובוס, ושמו ליבם למתרחש, נגשו אליו, ובקשוהו לעבור לאחור. תגובתו של האיש לא אחרה לבוא.
כלפי כל אחד מן החיילים הגיב האיש באלימות רבה, את הראשון שבהם ניסה לחנוק בידיו, והשני חטף אגרוף בפניו.
וכל זה, להזכירכם, מתרחש תוך כדי נסיעה, סמוך מאוד לנהג האוטובוס.
בשלב מסויים נפלו הניצים על הנהג, ובעודו נוהג ניסה בידו הימנית להדפם, כשהשמאלית אוחזת בהגה לבל יתנגש בעצמה בגדר ההפרדה. בתושייה רבה, שניות ספורות לפני שיתחכך (בלשון ההמעטה) בגדר הבטיחות המפרידה בין מסלולי הנסיעה, הצליח הנהג להטות את ההגה, לייצב את האוטובוס ולעצור.
אגב, רכבים, שנסעו אחריו לא טרחו לבדוק, אם זקוק לעזרה כלשהי, והמשיכו לחלוף על פניו.
ואני תוהה...
ניכר היה שמשהו קורה בתוכו.אולי הנהג אינו חש בטוב? אולי, חלילה, יש מפגע, כזה או אחר, שבחר באוטובוס כמטרה לפיגוע?
ובכל זאת, בזמן אמת, איש אינו עוצר לבדוק, אם זקוקים שם לאיזושהי עזרה???
אך נמשיך בסיפור...
עם עצירתו של האוטובוס, ולאחר שאיש מ-50 הנוסעים אינו מעלה בדעתו לעשות זאת, מתקשר הנהג למשטרת מבשרת, שבה הוא מתנדב משנים, ומבקש מהם, כי ידאגו לניידת שתמתין לו בעתלית.
הוא יודע, כי תוך דקות ספורות יוכל להגיע לשם, ולעצור בבטחה במקום המיועד לכך, מבלי לסכן, חלילה, את עשרות ומאות המכוניות שעושות דרכן ובמהירות בכביש החוף.
ואמנם,לאחר שוודא, כי החיילים אוחזים באיש, ושולטים על מעשיו, המשיך בנסיעתו ועם הגעתו לעתלית, המתינה לו ולבקשתו ניידת המשטרה.
השוטרים, שעלו לאוטובוס, נתקלו בהתנגדותו של השיכור...שכוחו עוד היה במותניו...ורק לאחר שימוש באמצעי הרגעה, הם הצליחו להשתלט עליו, והורידוהו מהאוטובוס.
הנוסעים ביו המומים. הם ניגשו לנהג כדי לחלוק לו שבחים על נהיגתו, על תושייתו, ובעיקר על כך שחרף הקושי נהג כהלכה. תרתי משמע.
הנהג, שאותות האירוע ניכרו על פניו, אמר תודה ויצא לדרכו.
משם נמשכה הנסיעה כמתוכנן, אם כי באחור של מחצית השעה.
עם הגעתו של הנהג לרעננה,אחת מתחנות האיסוף הקבועות, עלתה לאוטובוס אישה מבוגרת, לפחות על פי מה שנראה, ותקפה את הנהג על איחורו.
אתם מבינים? אותו נהג, שהיה רק דקות קודם לכן מושא לאלימות, ובדרך נס מנע בתושייתו תאונה, מול אותו הנהג קמה ובאה אישה וצעקה, שיש איחור, והיא שחיכתה...
שערו אתם בנפשיכם, מה היו תחושותיו באותם הרגעים.
האמנם לא עלה על דעתה של אותה אישה, כי קרה משהו???
בכל זאת, מדובר באחור חשוד, שיש לתהות על קנקנו, ואולי לומר "תודה לאל..." עם הבהרתו.
ב -16:45 יצא האוטובוס לדרכו.
ב - 20:35 הגיע לירושלים.
ארבע שעות. נהיגה טעונה ומורכבת. מייגעת בכל קנה מידה.
לא אחת יוצא לי להקשיב למילים כאלה ואחרות המופנות כלפי נהגי התחבורה הציבורית. לא מזמן סקרתי בעיתון מקומי את מאבקיהם של נהגיה של חברה ציבורית למען השיפור בתנאי שכרם.
ניסיתי להסב את תשומת לבם של הקוראים לעבודה הזו, שאף כי אינה נחשבת בעיני הציבור לקשה.... היא כזו והרבה יותר מכך. זו עבודה שמחייבת ערנות, אחריות, זהירות, ריכוז מן המעלה הראשונה ונהיגה מעולה. זו עבודה שסיכון בצידה.
ולא אמרתי מילה על כוח אדם, על תשתיות, על ציבור נוסעים מגוון ועוד ועוד...
חבריי ורעיי...
למי שאינו בתחום אין ולו מושג כלשהו, עד כמה המקצוע הזה טומן בחובו סיכון. אבל ממשי.
רבבות נוסעים מסיעים נהגיה של התחבורה הציבורית מידי יום.
בנהיגתם הם אחראים לחייהם של הנוסעים בכל מובן אפשרי.
כל יום יש להתפלל שהכל יעבור כשורה, והנוסעים היקרים, אותם נוסעים ששמו את מבטחם בתחבורה הציבורית, יגיעו למחוז חפצם בשלום ובבטחה.
אגב,
הנהג הזה, שאת סיפורו הבאתי בפניכם , הנהג הזה הוא אישי היקר.
אני צופה בו מידי יום, בצאתו ובשובו.
הוא מתחיל את יומו כשרובנו ישנים שנת ישרים, ומסיימו לאחר שעות רבות וארוכות, יותר משרובכם חושבים ויודעים.
מידי יום אני קשובה לחוויותיו.
לעיתים נדהמת מאמירותיו.
צריך להיות שם כדי להבין. והאמינו לי שאין המדובר בסיפורי בדים.
עצרו לרגע...והקדישו דקה של מחשבה.
דברים, שרואים מכאן, לא רואים משם. וזו אינה קלישאה!!!
אודה לכם, אם תעבירו הלאה.
שתפו, כדי שידעו!!!!
בשורות טובות לכולנו,
אורלי שחר,
רעייתו בגאווה של שמעון שחר.